מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סיטיפס בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעת שיבוב בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו של מבוטח התובעת, בעת שנסע ברחוב משה דיין בירושלים ונתקל באבני שפה שהונחו באופן זמני בצד הכביש במטרה לסמן את נתיב הנסיעה למשתמשים בדרך, כל זאת במסגרת עבודות תשתית להקמת מסילת הרכבת הקלה. התובעת היא חברת הביטוח שנשאה בנזקי המבוטח, הנתבעת היא זו שביצעה את עבודות הקמת הרכבת הקלה בעזרת קבלני משנה שבהם צד ג' 1 (להלן- "גלנור"), וצד ג' 2 ( להלן-" העירייה"), היא זו שהזמינה את העבודות מהנתבעת.

מעדות מהנדס ברנץ אשר העיד מטעם גלנור, עולה כי אכן הונחו אבני שפה בצד הכביש וכי הן הונחו באופן שגרם בלבול לנהגים. עם זאת, ברנץ הדגיש שאבני השפה הונחו על ידי גלנור בדיוק לפי התכניות, כך שהבעיה שנוצרה נבעה מתכנון שגוי ולא מביצוע שגוי של התכניות או סטייה מהן. עדותו של ברנץ עשתה רושם אמין מאוד ולא הובאה מולה כל עדות של אדם אחר שנכח בשטח והיה בקיא בתכניות. אשר על כן, על יסוד עדותו של מהנדס ברנץ אני קובע כי הנתבעת התרשלה ועל כן היא אחראית לנזק שנגרם.

לגבי היחסים שבין הנתבעת לצדדי ג';

ביחסים שבין העיריה לבין הנתבעת, הוסכם כי העיריה תישא ב10% מכל סכום שבו תחויב הנתבעת.

ביחסים שבין הנתבעת לגלנור טוענת הנתבעת כי גלנור חייבת לשפות אותה מכוח הסכם שיפוי שנכרת בין הצדדים. טענה זו לא מקובלת עלי משני טעמים: ראשית, משום שההסכם שהוגש להוכחת טענת הנתבעת הינו הסכם לא מלא, אשר נכרת בין גלנור לבין חברת אשטרום, ולא בין גלנור לנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה את הקשר המשפטי בינה לבין אשטרום ועל כן הנתבעת אינה יכולה להסתמך על הסכם השיפוי שעליו חתמה גלנור. ושנית, שוכנעתי מעדותו של מהנדס ברנץ כי הוא התריע בזמן אמת על הבעיה התכנונית ולמרות זאת ההנחיה שניתנה לגלנור הייתה להשאיר את אבני השפה כפי שהן. להוכחת טענת גלנור צורפו מכתבים של ברנץ מאחרי האירוע אך גם צורף דף של יומן עבודה שבו מתוארת אזהרתה של גלנור לפיה התכנון גורם לתקלה. אמנם אין תאריך על דף היומן, ברם ניתן היה להבין מעדותו של ברנץ שההתרעות על הבעיה התכנונית נמסרו בזמן אמת עוד לפני האירוע. במצב דברים זה, כאשר גלנור התריעה על הבעיה התכנונית לא יכולה הנתבעת להסתמך על תניית השיפוי. אשר על כן, אני קובע כי ההודעה לצד ג' נגד גלנור תידחה וכי הנתבעת והעיריה יישאו בנזקה של התובעת בהתאם להסכם החלוקה שביניהן.

אני סבור שיש לייחס למבוטח של התובעת אשם תורם מסוים, שכן היה עליו להבחין באבני השפה. בהקשר זה אזכיר כי מדובר בתאונה שהתרחשה באור יום מלא ובקטע כביש שבו אין הגבלה של שדה ראיה. השוואת אשמו של המבוטח לאשמה של הנתבעת מובילה אותי למסקנה שאשמו של המבוטח עומד על שיעור של 20%.

אין מחלוקת לגבי שיעור הנזק.

אשר על כן, אני פוסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,042 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה 04/07/09 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרת המשפט ואת שכר העד, וכן היא תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. עירית ירושלים תשפה את הנתבעת בשיעור של 10% מהסכומים האמורים.

ההודעה לצד ג' כנגד גלנור נדחית והנתבעת תשלם לגלנור הוצאות משפט בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: